1. התובע יליד 1977, הגיש תביעה זו כנגד הנתבעת, מועצה מקומית, ע"פ פקודת הנזיקין (נוסח חדש) לפיצויים וזאת עקב נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, ביום 27.1.01 כאשר תוך כדי משחק כדורגל, בעת ריצה נכנסה רגלו הימנית אל תוך בור במגרש ובעקבות כך מעד, נתקל בשחקן של הקבוצה היריבה ונפגע בברך ימין (להלן: "התאונה").
2. הנתבעת כפרה בעובדות הנטענות ע"י התובע ובאחריותה לאירוע התאונה וכן קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה.
שאלת האחריות
3. התאונה ארעה במהלך משחק כדורגל, אשר התקיים במגרשה של הנתבעת, כאשר התובע הינו שחקן בשורות הקבוצה המקומית "מכבי דלית אל כרמל". התובע טען בתצהירו (ראה: ת/2) כי הוא נפגע עקב מעידה לאחר שרגלו נכנסה לבור שהיה בתוך שטח מגרש הכדורגל. לטענתו, המגרש שבו התקיים משחק הליגה היה במצב גרוע מאוד ועקב פגעי מזג אוויר הוא היה גם בוצי, מלא בשלוליות ובורות.
כאמור, הנתבעת כפרה בנסיבות העובדתיות של המקרה וטענה כי נפילתו של התובע התרחשה מכוון שנתקל בשחקן אחר ולא, לפי גרסתו, כי נפל עקב בור במגרש. לטענתה מאחר והסיכון של התקלות בשחקן אחר תוך כדי משחק כדורגל, הינו סיכון שכיח ורגיל, הרי שאין להטיל בגינו אחריות בנזיקין.
שקלתי את טענות הצדדים והעדויות ונראה כי התובע הצליח לעמוד בנטל ולהוכיח את גרסתו כי הנפילה התרחשה עקב בור במגרש. גרסת התובע כאמור לעיל, קיבלה חיזוק בעדותו של חנן אסף (תצהירו ת/1 ועדותו עמ' 5-6 לפרוטוקול מיום 25.4.10).
הנתבעת ביקשה להסיט את המחלוקת בשאלת האחריות לעניין עובדתי גרידא והוא הדיווח של התובע על הסיבה לתאונה לגורמים הרפואיים איתם בא במגע סמוך לפגיעתו. לטענתה, התובע לא היה אחיד בגרסאותיו באשר לנסיבות אירוע התאונה.
בחנתי טענות אלה ומצאתי כי יש לדחותן. התובע נתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא דיווח סמוך לתאונה כי נפל עקב בור במגרש לאנשי הרפואה שטיפלו בו. בנוסף, כבר בטופס ההודעה על תאונה של מכבי ישראל (ראה: נספח י' לת/2) התובע חזר על גרסתו כי מעד עקב בור במגרש, והטופס אף נחתם ע"י רזק חלבי, מנהל האגודה. בנוסף, עדי התובע ובמיוחד מר אבו רוקון סולימאן, אישרו את גרסת התובע (ראה עמ' 13 לפרוטוקול הישיבה מיום 25.4.10, שורות 20 - 27). זאת ועוד, מר אבו רוקון סולימאן אף טען בעדותו כי הבור במגרש היה ידוע לשמצה, וגרם לפגיעות למספר שחקנים ששיחקו במגרש (ראה: עמ' 14 לפרוטוקול הדיו מיום 25.4.10, שורות 1 - 3).
4. לא יכולה להיות מחלוקת כי קיימת במקרה זה חובת זהירות על שני היבטיה (המושגית והקונקרטית) של רשות מקומית לגבי התקינות של מתקניה (לעניין המבחנים לקיומה של עוולת הרשלנות, ראה ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש, פ"ד לז(1)113). באשר למידת החובה, גם כאשר מדובר בשחקן כדורגל, אשר משתתף בפעילות ספורט ולכאורה "מסתכן מרצון" יש לבדוק עד כמה נטל על עצמו השחקן המקצועי את "סיכוני הספורט" המיוחדים. קו הגבול הרעיוני הוא האם מדובר בתאונה אפשרית, בחיי היום יום, שהשחקן צריך לקחת אותה בחשבון, או שמא מדובר בסיכונים לא רגילים (ראה: ד. פלפל, הספורט בראי המשפט [דצמבר 1994] עמ' 78 - 83).
5. הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על מכשול במגרש בצורת בור. אני סבור כי שחקן כדורגל יכול לצפות לסיכונים הנובעים מעצם המשחק, אולם צפייתו למגרש תקין, ולמשטח משחק בטוח ללא בורות בתוכו, הינה צפייה הגיונית. עם זאת, התובע שיחק כדורגל מגיל צעיר, הוא היה שחקן וותיק ומנוסה אשר הכיר את המגרש נשוא התביעה היטב, כמו גם את מגרעותיו הרבות. לפיכך היה עליו לשחק בצורה זהירה יותר, ולשים לב למיקום הבור הידוע לשמצה במגרש (ראה: עמ' 14 לפרוטוקול הדיו מיום 25.4.10, שורות 1 - 3). לאור האמור הנני קובע כי יש להטיל על התובע כ - 30% אשם תורם לקרות התאונה. בקביעת האשם התורם לקחתי בחשבון את מכלול הטענות והנסיבות בהן אירעה התאונה וגם לאפשרות הנטענת כי גם למשחק או לשחקן זה או אחר, "תרומה" לאירוע התאונה.
בנסיבות שפורטו כאשר הנתבעת הייתה חייבת לצפות כי משחק כדורגל על גבי מגרש לא תקין עם הבור המתואר ובורות נוספים, עשוי להוביל לנפילה ופגיעה של אחד השחקנים כתוצאה מהמכשול הנ"ל כפי שאכן ארע בפועל. מכאן שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע והפרת חובה זו קשורה לנזק שנגרם לו. לפיכך על הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה, והיא תישא ב 70% מגובה הפיצוי שיקבע.
סיכומו של דבר מצאתי כי יש לייחס לנתבעת רשלנות לאירוע התאונה בעצם העובדה שאפשרה לקיים את משחק הכדורגל במגרש לא תקין. הנתבעת כמחזיקת המקרקעין, הייתה חייבת בתיקון כל בור או מכשול במגרש ועל יסוד חומר הראיות כשלה בכך.
(בדבר חובותיו של מחזיק המקרקעין ראה ע"א 176/59 ע. ת"א נ' ישראל ראש חודש וערעור שכנגד פ"ד (1) עמ' 300, וכן השווה לת"א 5552/97 (חיפה) מוסא מוחמד זבידאת נ' המועצה המקומית בשמת טבעון ואח', (לא פורסם) שניתן ביום 27.7.00). מכיוון שהתובע עיסוקו בספורט ידע על הסכנה ומכיוון שקיימת אפשרות לסיבות נוספות שתרמו לנפילתו, קבעתי אשם תורם לאירוע בשיעור של 30%.
ומכאן להיקף הנזק.
הנכות הרפואית והתפקודית
6. ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבית החולים כרמל בחיפה שם נבדק ואובחן כסובל מחבלה ל MCL. בנוסף נמצאה רגישות באזור המדיאלי של ברך ימין, וכן נמצאה אי יציבות צדדית ומבחן VALGUS STRESS חיובי. מחוות הדעת של ד"ר כרכבי סוהיל, אותה המציא התובע, עולה כי בבדיקת MRI מיום 19.2.01 הודגמו קרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית ושל הרצועה הקולטרלית המדיאלית, קרע בקרן הקדמית של המניסקוס הלטרלי, קונטוזיה גרמית במדור הלטרלי וכי ייתכן שבר דחיסה של הקונדיל הפמורלי הלטרלי ותפליט מפרקי ניכר. בארתרוסקופיה מיום 25.2.02 בברך ימין אובחנו שינויים ביפרוטים וצלקתיים ברצועה הצולבת הקדמית, המצביעים על קרעים ישנים, הרצועה הייתה שלמה וטופל קרע במינסקוס הלטרלי. מטעם הנתבעת צורפה חוות דעתו של ד"ר דוד קרת.
7. עקב חילוקי דעות מהותיים בין המומחים הנ"ל, מונה פרופ' סודרי כמומחה מטעם ביהמ"ש אשר בדק את התובע אשר המליץ על נכות צמיתה בשיעור של 15% עקב חוסר יציבות בברך ימין ע"פ ס' 35(1)ב - ג לתקנון המל"ל (ראה: מוצג בימ"ש/1). ככלל יעדיף ויקבל בית המשפט המלצות המומחה מטעמו על פני המלצות של חוות דעת מטעם הצדדים (ראו ע"א 5602/03 סגל ואח' נגד שיכון ופיתוח בישראל בע"מ (פורסם באתר פסקדין) וכן ת.א. 1188/02 (שלום ב"ש) אודסקי ואח' נגד פ.א.ארבן בע"מ (פורסם באתר פסקדין)). במקרה שלפני, לא מצאתי לנכון לסטות מחוות דעתו, של פרופ' סודרי ולפיכך אני סבור כי יהיה נכון וצודק להעמיד את נכותו הרפואית של התובע על 15% נכות. כידוע, הנכות הרפואית אינה בהכרח נכות תפקודית, אם כי ביהמ"ש עשוי בנסיבות מסוימות, לקבוע בהעדר אינדיקציה אחרת, כי הנכות הרפואית תשמש גם כנכות תפקודית. במקרה שלפניי אני סבור כי יש לקבוע כי גם נכותו התפקודית של התובע היא 15%.
בסיס השתכרות
8. עיינתי בטענות הצדדים. מאחר והתובע הינו אדם צעיר שהיה בתחילת "קריירת המשחק" שלו, נושא הפגיעה בכושר ההשתכרות יוערך באומדן גלובלי. בחישוב זה יש לקחת בחשבון כי התובע, עם כל הכבוד, אינו נער פלא ששיחק בליגות הבכירות אלא שחקן, שביום התאונה היה בן 23, שיחק בליגה ג' והשתכר בערך 2,000 ש"ח לחודש. מעדותו של מר אבו רוקון סולימאן עולה כי שחקן שמרוויח בליגה 2,000 ש"ח בחודש לא יכול להתפרנס מזה (ראה עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 25.4.10, שורות 8-9) ועליו להשלים הכנסה. לאור כל האמור, קובע כי בסיס השכר הראוי לחישוב הפסדי השתכרות של התובע הינו שכר המינימום בגובה 3,890 ש"ח.